לידה שקטה – מדברים על זה

אין כמו ההתרגשות המבשרת על הריון ראשון!

הקמה של משפחה, התחלה של חיים חדשים ביחד. מתאהבים, מתחתנים, חולמים על בית ומשפחה ולפני שבכלל שמים לב- מופיעים שני פסים על מקל הבדיקה וחיים חדשים מתחילים להיווצר בתוכך.

עם אותם חיים חששות טבעיים צצים. התרגשות ומתח, שמחה ופחד, ציפייה ולחץ… הרבה מאוד רגשות כולם סבוכים זה בזה, אבל האושר משתלט על הכל. הבטן גדלה ומתעגלת, את מתחילה לחוש תנועות ואת קורנת! חושבים על שמות, מתחילים לעצב את החדר והברכות מגיעות מכל כיוון:

"שיהיה בשעה טובה"

"לידה קלה ומהירה"

"שתצאי בידיים מלאות…"

ואת, שכל כך מחכה ומצפה ומאושרת ונרגשת לרגע מתבלבלת. מה הכוונה 'בידיים מלאות'? הרי, יש בכלל אפשרות אחרת?

כן. יש כזו. אפשרות שלא מדברים עליה מספיק. אפשרות שקורת ללא מעט נשים ועדיין לא מקבלת את התודעה הכה חשובה שמגיעה לה. לידה שמסתיימת, לידה שקטה.

לידה שקטה היא לידה בה האם יולדת תינוק ללא רוח חיים.

בין אם זה קרה באופן טבעי לפני הלידה, מום שלא עלו עליו לפני כן, סיבוך בלידה עצמה או אפילו בלי סיבה הגיונית- התינוק יוצא מבטן אימו כבכל לידה רגילה, אך בשקט. הוא לא צורח ולא בכי והקול היחיד שנשמע זה בכי ההורים מכאב וחוסר אונים.

אנחנו כל כך רגילים לראות יולדת יוצאת מבית החולים עם סלקל ובו תינוק מתוק עם זר פרחים ביד אחת ובלונים ביד השנייה ובעל שמקרקר סביבה שאנחנו לא עוצרים מספיק לחשוב על אלה שאיבדו את התינוק שלהן רגע לפני, בזמן הלידה או רגע לאחריה ויוצאות עם סלקל ריק ולב מדמם. לידה שקטה היא לידה עם כל המשתמע מכך. צירים, לחיצות, חיתוך חבל הטבור, הוצאת השיליה… היולדת אפילו מקבלת "חופשת לידה" אבל ללא הנקה, ללא קימה בלילה, בלי החלפת חיתולים ובלי בכי של תינוק… למציאות הכואבת הזו מתווספת הבירוקרטיה הנוראית של המערכת האטומה. מכיוון שאין נוהל אחיד לטיפול ביולדת אשר איבדה את תינוקה בלידה שקטה היא מתמודדת על הכאב העצום והבלתי נתפס ובמקביל ממתינה חודשים קבים לתוצאות נתיחה שתוכל אולי להסביר את סיבת המוות, לארגן את הקבורה של הוולד שאפילו לא זכה לנשימה אחת, ובתוך כל זה לא תמיד יש טיפול נפשי מתאים ומספק ליולדת ולמשפחתה.

נכון, אין כאן זכרונות להתרפק עליהם או סיפורים לספר על התינוק. אין פה הכרות ממשית עם אותו עובר שהכרת רק בתוכך ולא זכית להכיר מחוץ לרחם. בשפה המקצועית מכנים את המצב 'אבל פרטי'. אבל פרטי או ציבורי- אבל זה אבל. עם התינוק שנפטר הלכו כל החלומות, התקוות, ההתרגשות, ולעיתים מתחילים חששות ופחד להיכנס להריון נוסף ואפילו האשמה עצמית על כך שלא הצלחת ללדת תינוק בריא ושלם. אנשים קרובים ורחוקים לא תמיד יודעים כיצד להתמודד, מה לומר ומה לא לומר ובהעדר מערכת תמיכה רגשית ונפשית מסודרת- ההורים יכולים לאבד את עצמם באבל שלהם.

סביב נושא 'הלידה השקטה' יש בעיקר שתיקה. אפשר מצד אחד להבין למה- מדובר בנושא מאוד כואב, עצוב, כזה שקשה להעלות את סדר היום. אבל השתקה שלו לא תעזור לאף אחת ולאף אחד- להיפך, היא רק תחמיר את המצב הקשה מנשוא גם ככה. חודש אוקטובר הוא חודש המודעות להרבה נושאים חשובים ביניהם גם ללידה שקטה. כי אותן אימהות שאיבדו את היקר להן מכל צריכות- הכלה, הבנה, תמיכה, הכרה בכאב שלהן. האובדן הנוראי שהן חוו חייב לבוא לידי ביטוי כדי שתוכלנה להמשיך בחיים שלהן, להביא עוד ילדים לעולם ולא לחשוש לשמוח.

לידה שקטה היא חוויה טראומתית וקשה.

האבל הוא נוראי גם אם האם כלל לא זכתה להחזיק את התינוק שלה או לראות ולשמוע אותו. אין סיבה להישאר עם האבל לבד ואין סיבה להתבייש. ובטח שאין סיבה להיות שקטה בעצמך- מותר לך לבכות, מותר לך לצעוק מותר לך לצרוח!!! והכי חשוב- לקבל עזרה.

מי שעברה לידה שקטה לא צריכה חודש אחד בשנה בכדי לזכור ולהיזכר, היא זוכרת כל רגע. אבל אם כבר קיים חודש שכזה שמעלה את הנושא הכה כאוב וכה חשוב הזה על סדר היום- קחו לכם רגע לשים לב סביבכם אם מישהי חוותה לידה שקטה, ואם היא צריכה עזרה, זה המעט שאתם יכולים לעשות עבורה.