הגנים האפורים
מאת: רווית רביב, מומחית גנים ומשפחה
השבוע חזרו אלינו התמונות המטרידות של מקרה התעללות נוסף שנחשף בגן ילדים.
אלה מקרי הקצה, שבגללם ובזכותם התעוררה המודעות לנושא וקם קול צעקה גדול. כולנו, כאחד, מסכימים שהם נוראים ואלימים ומזדעזעים מהם.
אבל המקרה האחרון בשדרות, שונה מעט. לטענת הגננות והמטפלות, הן פעלו מתוך רצון לעזור לילד. הן מדברות על "שיטה" מוכרת וידועה שאמורה להקל ולעזור לילדים. איך זה יכול להיות? איך קורה שאף אחת מנשות הצוות לא קמה ואמרה: "משהו פה לא נראה לי"?
זה קורה כי הגדרנו כהתעללות רק את מה שנראה ונשמע אלים פיזית, ובכך תחמנו לפינה קטנה מאד את ההגדרה: "התעללות בגן". האמנם רק מקרה בו מכים ילדים או צורחים עליהם הוא התעללות?
הנה דוגמא:
אתם נמצאים במשרד. חלל עבודה פתוח, בו נמצאים יחד כל העובדים. פתאום נכנס המנהל יחד עם המשנה למנכ"ל, מצביע עליך ואמר: "אני לא יודע מה לעשות איתו.ה. כלום הוא לא מבינ.ה, העבודה לא זזה אצלו.ה. כמה שמסבירים לו.ה, שום דבר לא נכנס. אדבר איתו.ה שוב לקראת סוף השבוע, ואם לא יהיה שינוי – נחשוב מה לעשות הלאה"….. נחמד, לא?
הכירו את הגנים האפורים
בגנים האפורים ידברו על ילד, מעל ראשי הילדים ובנוכחות כל באי הגן.
בגנים האפורים טון הדיבור השולט יהיה ציווי ולא בקשה: "תקום", "תלך" "תביאי", "תפסיקי", "בואי", "שים את הראש"
בגנים האפורים יבקשו מילד "לעצור את הבכי", מבלי לבדוק מה באמת קרה ועל מה הסערה. וגם אם בדקו והסיבה לבכי לא נראית מספיק מוצדקת (בעיני המטפלת), מגיעה ההוראה: "תעצור את הבכי".
בגנים האפורים יקטלגו ילדים תחת כותרות: "למה תמיד אתה מפריע?" , "למה תמיד הכל נשפך לך מהצלחת?", "היא נורא רגשי בזמן האחרון" , "תפסיק לנדנד", "היא כל הזמן מציקה לילדים", "הוא אוכל נורא מלוכלך", "אין לי כוח אליו"…
בגנים האפורים יספקו כפיים, יגלגלו עיניים וינשפו בקוצר רוח על התנהגות מפריעה של ילד.
בגנים האפורים יקשרו ילד בשמיכות וטיטולים ויסבירו לו, לעצמם ולעיתים גם להורים, שהן "עוטפות" את הילדים כדי לעזור להם.
הגנים האפורים לרוב יותר בעייתיים מהגנים בהם התגלו מקרי התעללות. מכיוון ששם הכל לכאורה, בגדר "הלגיטימי והמותר", ביטויים מעין אלה, ברוב המקרים, "עוברים מסך הקלטה", וברגע האמת, לא ישמעו לכם חריגים, במיוחד אם יאמרו בטון רגוע ולא כעוס, כך שהילדים ממשיכים לשהות באווירה של חוסר סבלנות, חוסר הכלה וזלזול.
אז מיהם הגנים האפורים?
התחום האפור מתייחס ל: טון דיבור, הבעות פנים, שפת גוף, רמזים מילוליים, רמזים שאינם מילוליים. נכון שכולנו עושים את זה. כולנו מאבדים לעיתים את הסבלנות ופוטרים את ילדינו באמירה עקרה וחסרת סבלנות. כולנו חוטאים בשיחות מעל ראשי הילדים, הכל נכון. אבל ממערכת חינוכית אני מצפה ליותר. והרבה יותר.
אמת. התקשורת עם ילדים צעירים היא שונה.
ילדים צעירים לא יודעים להביע במילים את מה שקורה להם, הם לא יודעים מה הם אמורים לקבל, והם לא בטוחים ולא תמיד יודעים מה מותר ומה אסור.
אם נחזור לדוגמת המשרד, רוב הסיכויים שכל אחד מאיתנו היה פונה לאותו מנהל ומלין על ההתנהגות המעליבה שלו. ילדים צעירים, בניגוד למה שחושבים, נעלבים ונפגעים בדיוק כמונו. אם תשכילו להתבונן בפניו של פעוט שזה עתה ננזף, תוכלו לראות את העלבון ואת הפגיעה. אבל הם לא יודעים ולא יכולים לדבר את זה, וברוב המקרים, מתוך תחושת תסכול עמוקה, הם מגיבים בתוקפנות ובאלימות כלפי ילדים אחרים או כלפי הצוות, מה שיכול להגביר את ההתייחסות השלילית והפוגענית של הצוות כלפי הילד, והנה לכם יופי של מעגליות כשהפעוט לכוד בתוכה.
הורים, זה בשבילכם
להקשיב – שימו לב לסגנון הדיבור של הצוות. אל תתבלבלו. מדובר בגן ילדים, לא בבית, וכאן סגנון הדיבור לילדים חייב להיות מקצועי, רהוט, מכבד ומכיל.
להתבונן – תסתכלו על שפת הגוף של המטפלות: האם הן חסרות סבלנות? האם הן "מדברות במבטים" ביניהן? האם הן קצרות בדיבור ובהתנהגות עם הילדים?
להתחבר לתחושת הבטן – יש לנו בטן טובה. קוראים לה: אינטואיציה. היא מדברת אלינו וכולנו מרגישים אותה. הרבה פעמים אנחנו משתיקים אותה בכל מיני תירוצים והסברים… תקשיבו לה. תהיו מחוברים לתחושות הבטן שלכם. אם לכם נעים לשהות בגן – כך ירגיש גם ילדיכם. אם לא נעים לכם פה, ואתם רק מחכים לצאת מכאן (גם אם אין סיבה ברורה או מוצדקת לכך) – צאו משם ואל תביטו לאחור.
מקרי ההתעללות בפעוטות הם אחת המחלות של חברת השפע. הילדים נמצאים שעות רבות וארוכות בגנים ובפעוטונים, ההורים טרודים ועסוקים, וברוב הפעמים המקרים יוצאים לאור רק כשהם קשים מדי.
ועכשיו אני פונה אליכם, בעלי הגנים. הנכס היקר ביותר שיש לכם היום, הוא ההון האנושי. הצוות שעובד איתכם. אני יודעת שהשוק מוצף, אני יודעת שקשה מאד למצוא עובדים בכלל, ועובדים טובים, בפרט. ויחד עם זאת, חפשו אותם בפינצטה. אל תתפשרו, אל תמהרו לסגור עם עובד עד שאתם לא בטוחים במאת האחוזים. בקשו המלצות, דברו עם מעסיקים קודמים, הזמינו אותם לראיון קבלה שני, הקצו תקופת ניסיון. והכי חשוב – מצאתם את העובד המושלם? השקיעו בו: בפיקוח, בהשתלמויות, בכנסים, בלמידה, בהכוונה, בהדרכות.
הדרכות צוות, פיקוח מעשי וליווי צוותי הם לא מותרות. הם הבסיס. צוות שלומד ומתפתח לאורך השנה, הופך להיות מקצועי יותר, מוסמך יותר, ובהכרח – טוב יותר. פיקוח ארצי של הגנים והפעוטונים מגילאי לידה עד שלוש הוא הכרחי, וחשוב שתקנות חוק הפיקוח יכנסו לתוקף עוד השנה.
