צלילה חופשית היא טכניקת צלילה המאפשרת צלילה לעומקים בעזרת הנשימה בלבד וללא אמצעי עזר,
בעזרת טכניקות נשימה והרגעה מתקדמות אנחנו יכולים לקחת את עצמנו לעומקים של מעל 100+ מ' רק בעזרת נשימה אחת!
כיום, רוב האנשים מקשרים צלילה חופשית לבני אדם על-אנושיים שצוללים למעמקים האפלים ביותר של הים רק עם האוויר בריאותיהם, אך האמת היא, בכל פעם שאתם צוללים לים ועוצרים את הנשימה גם אתם צוללים חופשיים!
מה ההבדל בין צלילה חופשית לשנירקול?
צלילה ללא מיכלים מכונה לעתים קרובות שנורקלינג, זה נכון שאנחנו משתמשים במסכה,
שנורקל וסנפירים גם בשנירקול וגם בצלילה חופשית, אך ההבדל הוא שבצלילה חופשית יש גם את האלמנט של עצירת הנשימה, מה שמאפשר לנו לצלול לעומקים בלי ציוד עזר.
בני האדם החלו לראשונה לצלול חופשיות בחיפוש אחר מזון, פנינים ודברי ערך שאבדו לים,
אולם בתקופה האחרונה תחום הצלילה חופשית התפתחה לענף ענק בתחום הספורט, תחרות, דרך חיים, בילוי, צילום ודייג.
סוגי צלילה חופשית
אם התעניינתם מתישהו בחייכם בצלילה חופשית כנראה נחשפתם לשמות מוזרים של סוגי הצלילה כמו משקולות קבועות, משקולות משתנות, ללא גבולות, דינאמי וכו',
בואו נעבור על סוגים שונים של צלילה חופשית:
סגנונות צלילה חופשית שונים במים פתוחים:
צלילה חופשית במשקל קבוע (CWT או CNF)
זוהי סגנון צלילה חופשית לעומק הנחשבת בעיני רבים כצורה הטהורה ביותר של הצלילה החופשית,
הצוללן יורד ועולה בכוחות עצמו, המשקל שיש עליו (במידה ויש) נשאר זהה לאורך הצלילה.
משקל קבוע עם סנפירים (CWT), ועצירת נשימה סטטית,
היו שתי סגנונות התחרות המקוריות לפני שהגדירו צלילה דינאמית עם סנפירים (DYN) כסגנון צלילה חופשית תחרותית. בתחרויות הבינלאומיות הראשונות, רוב האנשים לבשו זוג סנפירים כאשר רק קומץ מהמתחרים התחרו באמצעות מונופין.
המונופין הוכיח להיות הרבה יותר יעיל ביחס לזוג סנפירים וכיום הרבה מהמתחרים יעדיפו לצלול עם מונופין.
יש תחרויות שיש להן CNF כקטגוריה, עם הישגים שנחשבו כבלתי אפשריים אפילו לצלילה ללא גבולות לפני כמה עשורים.
CNF יכול להיות מאתגר, מכיוון שעל הצולל להתגבר על הציפה חיובית בתחילת הצלילה ולאחר מכן בציפה השלילית ברוב העלייה וזאת ללא סנפירים או חבל שיכולים לעזור לו.
צלילה חופשית בעזרת משיכה בחבל (FIM)
סגנון צלילה חופשית בעזרת משיכה בחבל היא עוד סוג של צלילה חופשית, על הצולל לצלול לעומקים ללא שימוש בסנפירים, הצולל משתמש בחבל שמחובר מצד אחד למערך ציפה על פני המים
ומצד שני למשקולות ששומרות על המתח של החבל ובעזרת משיכה בחבל הצולל מצליח למשוך את עצמו עד לעומקים של מעל 100 מ'.
אנחנו משתמשים במשיכה בחבל גם כחימום לפני סשן צלילה,
וזה כדי להכין את הגוף לאימון על ידי העלאת לחץ אטמוספרי וירידה איטית ורגועה למים עם מינימום מאמץ.
סגנון זה נחשב לסגנון צלילה חופשית הכי טוב ללימודי צלילה חופשית מכיוון שהירידה היא בשליטת הצולל עצמו וכך מאפשר לנו לצלול באופן מבוקר ולאפשר לגוף ולנפש להסתגל לשינויי הלחץ.
סגנון זה לא מוגדר כסגנון תחרותי, אך עם זאת, י
צלילה חופשית ללא גבולות (NLT)
סגנון צלילה זו היא הצלילה עם העומק המקסימלי הגבוה ביותר,
וניתן לטעון שהיא גם המסוכנת ביותר.
בצלילה ללא גבולות משתמשים במשקולת כדי לקחת אותך עמוק ככל האפשר
ולאחר מכן משתמשים במכשיר ציפה כדי להחזיר אותך אל פני השטח.
כיום בגלל הסכנות הכרוכות בסגנון זה, מעט מאוד צוללים חופשיים מתאמנים בNo Limits
אולם בתחילת פיתוח הענף, זו הייתה השיטה העיקרית לצלילה חופשית כשהחלוצים
כמו ז'אק מאיול ואנזו מיורקה השתמשו בסגנון זה כשצללו לעומקים.
בשנות השישים, בצלילות העמוקות על הצוללן היה למלא בלון ציפה באוויר דחוס
על ידי מיכל בתחתית הצלילה על מנת להחזיר אותם אל פני השטח. ,
בנוסף, עם הסיכון של הרעלת חנקן ושיכרון מעמקים, הסיקו שלא בטיחותי להסתמך
על הצוללן שנמצא בעומק לבצע סדרה של פעולות כדי למלא את התיק,
